יומנו של ג'ובניק - חלק 2 - השמירה

 יומנו של ג'ובניק - השמירה:
 חודש חדש התחיל. המשכורת נכנסה, הויזה ירדה, וכמובן, לוח שמירות חדש התפרסם.
 ראיתי אותו ונדהמתי! "שמירה אחת, פאקינג שמירה אחת!" חשבתי לעצמי.
 בן זונה האחראי שמירות, הרי בהסתייגויות רשמתי שאני לא יכול לשמור כל החודש. וגם זה שאחריו. וגם אחריו. בחודש לאחר מכן אני פנוי ליום אחד, בכל זאת, אני חייל בצה"ל שמשרת את המדינה בגאווה.
טופס נשק כבר מוכן, כן, ההוא שהפך מאבטש לשמירה, רק עוד מחיקה של תאריך. גם חוסך בנייר וגם מציל עצים. אני צריך לקבל עיטור כבוד על דברים כאלה.
"כמעט הכל מוכן", חשבתי, "רק לקבוע תור למרפאה יום לפני השמירה וזהו".
 היום ההוא הגיע, והגעתי למרפאה.
 ברגע שנכנסתי לרופאה היא הסתכלה עליי וחייכה, "אז מה הסיפור הפעם? וכדאי שיהיה אמין. אין לך בקרוב שמירה במקרה, נכון?".
"מה פתאום?", אמרתי בחזרה, "כבר שבוע שלא הייתי פה, למה בזלזול?" כאשר בידי כבר הייתה הפנייה מוכנה.
 גימלים לא קיבלתי והלחץ גבר - יום השמירה הגיע.
 בדרכי לנשקיה , כוסס ציפורניים , כי רגע מכריע בפתח - איזה שמירה אני?! במשמרת של הקצין או הנגד? זה הדבר שיכריע את אופן השמירה שלי הלילה.
 בפק"ש כתוב משמרת פשרה - חצי בזמן המשמרת של הקצין וחצי של הנגד.
 העליית משמר הגיעה, הגיע הזמן לפגוש את הקצין. וגם את הנגד אם יהיה לו כוח לבוא, בכל זאת , נגד ג'ובניק - לא בא ברגל.
לפני שאני ממשיך את הסיפור , יומן יקר, כדאי שתדע חלק מ"תורת הג'ובניק" הגדולה בחוכמתה.
 עם דרגה גדולה באה גם צהיבות גדולה. או עם כל קצין דתי. במיוחד בדרגת סרן. ואם הוא אתיופי - הלך עלייך.
 בנוסף, קצין קירח הוא סימפטום לצהיבות- עליי. הקצין שלי היה סגן, קירח, אז חששתי מעט. בלילה , השמירה שלי החלה. "קדימה, רק חצי עם הקצין וזהו." חשבתי לעצמי.
20 דקות לתוך השמירה, ואני שומע את הקצין מאחוריי צועק לעברי: "חייל, תיזהר עם הבננה!"
 לרגע נבהלתי שהוא הבחין בפרויט נינג'ה שבפלאפון בין הרגליים שלי, ורק אז הבנתי שהוא מדבר על הדבר המגניב הזה למחסניות. סלנג צבאי - לא בשבילי.
שעה לתוך השמירה, ג'ובניקית מבולבלת מתעתעת ברחבי הבסיס כשבידה מחזיקה עיתון ופלאפון. היא באה להתיישב לידי.
"באתי להעביר לך את הזמן, בוא נמלא תשחץ." היא אמרה ופתחה את העיתון.
בתור ג'ובניק מסור - אני ממלא כל יום תשחץ ב"ידיעות אחרונות", אז זרמתי.
פתרתי את הרוב, למרות מושג שתעתע בי במקצת: "מקום בארץ ישראל - כפר - _ _ _".
מיד אמרתי "כפר חבד!". זה הזמן שאתה מבין שאתה יותר מדי זמן בצריפין.
כאשר כפר חבד עולה לך לראש לפני כפר סבא.
חצי שמירה עברה, והיא כבר הלכה.. "מפה זה משחק ילדים , הנגד עלה" אמרתי לעצמי והתעוררתי בבוקר, בדיוק בזמן לירידת משמר שלי.
יומן יקר, זמן לא קל עבר עליי , אבל מי אני שאדבר כאשר יש אנשים שמסכנים את עצמם כל יום.
זה נכון, אני מדבר על אנשי הקריה , שמסכנים את עצמם כל יום בתלונת מ"צ.. בכל זאת, קצת פרופורציה.

יום בחייו של הג'ובניק

אוף, שוב זה מתחיל. 
מוקדם בבוקר, כמעט 8 וחצי כבר, ואני בשער יפו, והם שם, המצ"ים. 
אוף, שוב ללכת לקניון ליד הבסיס ולחכות במזגן עד שהם ילכו? 
טוב, לפחות אוכל להיות קצת על הלפטופ. 
השעה כבר 9, והנה הם הלכו! אז קדימה, כל מה שנשאר זה לחכות לקו 6 ולרדת בתחנה הראשונה. 
הגעתי לבסיס, וכבר ידעתי שהבוקר לא התחיל טוב, והנה! 
לא מילאו עדיין קולה במכונת המשקאות, שונא את הבסיס. 
עכשיו אני צריך ללכת את כלללל הדרך עד השקם בשביל שתייה,
איך הם מצפים שעם תנאים כאלה אני אעבוד!?
הזעם של הבוקר עבר, הגעתי למשרד והדלקתי מזגן להנאתי. פתאום, מישהו מהצוות החליט שקר לו וכיבה אותו.
בן זונה, בפעם הבאה שהוא ירצה ממני טובה, זין יקבל.
החום נהפך לבלתי נסבל ויצאתי מהחדר.
הייתי בדרך לנסות את מזלי עם הפקידה הכוסית, אבל שכחתי שהיא בד"כ לא מגיעה לפני 11.
שעת הצהריים הגיעה, ועמדה בפניי דילמה ענקית, אולי ההחלטה הכי קשה שהיה עליי לבצע החודש, bbb או מוזס?
"התלבטויות, התלבטויות" חשבתי לעצמי.
לקחתי נשימה ארוכה, וניסיתי לחשוב כמו חייל בגולני, מה חייל אחרי שבוע שטח היה עושה.
לא היה לי ברקע שירי מזרחית וביד לא הייתה לי סיגריה אז לא יכלתי להבין עד הסוף את חוט המחשבה שלו. 
אבל לפתע זה הכה בי. מוזס! כי אותיות באנגלית קשות מדי. תודה לך גולני שעזרת לי לגבש החלטה.
אחרי ארוחת צהריים משביעה חזרתי לבסיס לתרום למדינה כמובן, עד כמה שג'ובניק יכול.
פתאום, באמצע הfruit ninja, אני מקבל שיחה עם הקידומת המקוללת , הסיוט של ג'ובניק, 05781.
בגלל שבדיוק עמדתי לחתוך אננס, זה לחץ על send ובטעות עניתי.
בתור ג'ובניק מסור, ידוע שלא עונים לחסויים ומספרים בקידומת השטן המקוללת, זה לעולם לא יהיה הזמנה לבוא לים או משהו בסגנון.
הכי קרוב לזה אולי הזמנה למדבר. לשבוע. לבד. עם נשק ואפוד.
"הוקפצת לשמירה" נשמע מעבר לקו. חשכו עיניי באותו רגע.
"שנייה אני איתך" הגבתי ובמהרה שלחתי את ידי לכיס הימני של המכנס הצבאי.
ערימת דפים הוצאה משם. פטור שיער,זקן,נעליים,גרביים,אכילת טונה. מה לא.
אך שום דבר לא עזר כנגד השמירה. במהרה, כאשר הקצין עדיין ממתין על הקו שלחתי את ידי לכיס השמאלי העליון
אך שוב אותו סיפור, דפי הפניות ופטורים שפג תוקפם, כך גם קרה עם הכיס השמאלי התחתון וכמובן עם כיסי החולצה.
לא האמנתי שיער שלם כרתו בשביל לייצר את כל הפטורים שלי, ועדיין שום דבר לא פוטר אותי משמירה.
נאלצתי לקבל את גורלי המר והתחלתי להחתים טופס נשק.
הקל"ג לא היה באותו זמן בבסיס, ובזאת נפסקה התוכנית , כי אף אחד לא באמת הולך לרסר ומפקד הבסיס.
במהרה חזרתי למשרד, פתחתי את המגירה ומצאתי בין הניירות טופס נשק חתום.
רק לשנות טלפון, פלאפון , יום , חודש, שם , מספר אישי ולשנות מאבט"ש לשמירה.
בקיצור, כל הדף היה מלא מחיקות, אבל לא היה אכפת לי. הם יקבלו כל דבר חתום.
כצבירת כוחות ללילה, עד העליית משמר, חשבתי שהגיע לי שנ"צ קצר אחרי היום העמוס ומלא הפתעות הזה. 
קמתי אחרי שנ"צ נהדר, בדרך להתמרמרות בלתי-מניעה בדרך לנשקייה, לקחת נשק.
הגעתי לנשקייה, הנשק מסתכל עליי, אני עליו, הוא שוב מסתכל עליי, אני עליו 
פתאום הוא אומר: "אתה ההוא שהוקפץ? זה בסדר, יש לנו אחד מיותר, לך הבייתה" 
לא האמנתי באותו רגע, זוהי ההוכחה כשאתה תורם לצבא הוא מתחשב בך ותורם לך חזרה. 
דווקא היום תכננתי לתרום יותר ולהישאר עד מאוחר בצבא. אם צריך גם אחרי 4. אפילו את החוג קראטה של שעה 5 ביטלתי אתמול בערב.
ועוד אומרים שג'ובניקים תורמים פחות מקרביים. פחח, עדיין לא פגשתי קרבי שביטל חוג קראטה בשביל הצבא.
תאמין לי יומן יקר , מטכ"ל ושייטת פספסו משקיען כמוני, הייתי יכול להיות קרבי בכיף.
אבל עכשיו אני חושב שאני אזוז לישון, כבר מאוחר מדי, אחרת לא יהיו לי 10 שעות שינה.