אוף, שוב זה מתחיל.
מוקדם בבוקר, כמעט 8 וחצי כבר, ואני בשער יפו, והם שם, המצ"ים.
אוף, שוב ללכת לקניון ליד הבסיס ולחכות במזגן עד שהם ילכו?
טוב, לפחות אוכל להיות קצת על הלפטופ.
השעה כבר 9, והנה הם הלכו! אז קדימה, כל מה שנשאר זה לחכות לקו 6 ולרדת בתחנה הראשונה.
הגעתי לבסיס, וכבר ידעתי שהבוקר לא התחיל טוב, והנה!
לא מילאו עדיין קולה במכונת המשקאות, שונא את הבסיס.
עכשיו אני צריך ללכת את כלללל הדרך עד השקם בשביל שתייה,
איך הם מצפים שעם תנאים כאלה אני אעבוד!?
הזעם של הבוקר עבר, הגעתי למשרד והדלקתי מזגן להנאתי. פתאום, מישהו מהצוות החליט שקר לו וכיבה אותו.
בן זונה, בפעם הבאה שהוא ירצה ממני טובה, זין יקבל.
החום נהפך לבלתי נסבל ויצאתי מהחדר.
הייתי בדרך לנסות את מזלי עם הפקידה הכוסית, אבל שכחתי שהיא בד"כ לא מגיעה לפני 11.
שעת הצהריים הגיעה, ועמדה בפניי דילמה ענקית, אולי ההחלטה הכי קשה שהיה עליי לבצע החודש, bbb או מוזס?
"התלבטויות, התלבטויות" חשבתי לעצמי.
לקחתי נשימה ארוכה, וניסיתי לחשוב כמו חייל בגולני, מה חייל אחרי שבוע שטח היה עושה.
לא היה לי ברקע שירי מזרחית וביד לא הייתה לי סיגריה אז לא יכלתי להבין עד הסוף את חוט המחשבה שלו.
אבל לפתע זה הכה בי. מוזס! כי אותיות באנגלית קשות מדי. תודה לך גולני שעזרת לי לגבש החלטה.
אחרי ארוחת צהריים משביעה חזרתי לבסיס לתרום למדינה כמובן, עד כמה שג'ובניק יכול.
פתאום, באמצע הfruit ninja, אני מקבל שיחה עם הקידומת המקוללת , הסיוט של ג'ובניק, 05781.
בגלל שבדיוק עמדתי לחתוך אננס, זה לחץ על send ובטעות עניתי.
בתור ג'ובניק מסור, ידוע שלא עונים לחסויים ומספרים בקידומת השטן המקוללת, זה לעולם לא יהיה הזמנה לבוא לים או משהו בסגנון.
הכי קרוב לזה אולי הזמנה למדבר. לשבוע. לבד. עם נשק ואפוד.
"הוקפצת לשמירה" נשמע מעבר לקו. חשכו עיניי באותו רגע.
"שנייה אני איתך" הגבתי ובמהרה שלחתי את ידי לכיס הימני של המכנס הצבאי.
ערימת דפים הוצאה משם. פטור שיער,זקן,נעליים,גרביים,אכילת טונה. מה לא.
אך שום דבר לא עזר כנגד השמירה. במהרה, כאשר הקצין עדיין ממתין על הקו שלחתי את ידי לכיס השמאלי העליון
אך שוב אותו סיפור, דפי הפניות ופטורים שפג תוקפם, כך גם קרה עם הכיס השמאלי התחתון וכמובן עם כיסי החולצה.
לא האמנתי שיער שלם כרתו בשביל לייצר את כל הפטורים שלי, ועדיין שום דבר לא פוטר אותי משמירה.
נאלצתי לקבל את גורלי המר והתחלתי להחתים טופס נשק.
הקל"ג לא היה באותו זמן בבסיס, ובזאת נפסקה התוכנית , כי אף אחד לא באמת הולך לרסר ומפקד הבסיס.
במהרה חזרתי למשרד, פתחתי את המגירה ומצאתי בין הניירות טופס נשק חתום.
רק לשנות טלפון, פלאפון , יום , חודש, שם , מספר אישי ולשנות מאבט"ש לשמירה.
בקיצור, כל הדף היה מלא מחיקות, אבל לא היה אכפת לי. הם יקבלו כל דבר חתום.
כצבירת כוחות ללילה, עד העליית משמר, חשבתי שהגיע לי שנ"צ קצר אחרי היום העמוס ומלא הפתעות הזה.
קמתי אחרי שנ"צ נהדר, בדרך להתמרמרות בלתי-מניעה בדרך לנשקייה, לקחת נשק.
הגעתי לנשקייה, הנשק מסתכל עליי, אני עליו, הוא שוב מסתכל עליי, אני עליו
פתאום הוא אומר: "אתה ההוא שהוקפץ? זה בסדר, יש לנו אחד מיותר, לך הבייתה"
לא האמנתי באותו רגע, זוהי ההוכחה כשאתה תורם לצבא הוא מתחשב בך ותורם לך חזרה.
דווקא היום תכננתי לתרום יותר ולהישאר עד מאוחר בצבא. אם צריך גם אחרי 4. אפילו את החוג קראטה של שעה 5 ביטלתי אתמול בערב.
ועוד אומרים שג'ובניקים תורמים פחות מקרביים. פחח, עדיין לא פגשתי קרבי שביטל חוג קראטה בשביל הצבא.
תאמין לי יומן יקר , מטכ"ל ושייטת פספסו משקיען כמוני, הייתי יכול להיות קרבי בכיף.
אבל עכשיו אני חושב שאני אזוז לישון, כבר מאוחר מדי, אחרת לא יהיו לי 10 שעות שינה.
מוקדם בבוקר, כמעט 8 וחצי כבר, ואני בשער יפו, והם שם, המצ"ים.
אוף, שוב ללכת לקניון ליד הבסיס ולחכות במזגן עד שהם ילכו?
טוב, לפחות אוכל להיות קצת על הלפטופ.
השעה כבר 9, והנה הם הלכו! אז קדימה, כל מה שנשאר זה לחכות לקו 6 ולרדת בתחנה הראשונה.
הגעתי לבסיס, וכבר ידעתי שהבוקר לא התחיל טוב, והנה!
לא מילאו עדיין קולה במכונת המשקאות, שונא את הבסיס.
עכשיו אני צריך ללכת את כלללל הדרך עד השקם בשביל שתייה,
איך הם מצפים שעם תנאים כאלה אני אעבוד!?
הזעם של הבוקר עבר, הגעתי למשרד והדלקתי מזגן להנאתי. פתאום, מישהו מהצוות החליט שקר לו וכיבה אותו.
בן זונה, בפעם הבאה שהוא ירצה ממני טובה, זין יקבל.
החום נהפך לבלתי נסבל ויצאתי מהחדר.
הייתי בדרך לנסות את מזלי עם הפקידה הכוסית, אבל שכחתי שהיא בד"כ לא מגיעה לפני 11.
שעת הצהריים הגיעה, ועמדה בפניי דילמה ענקית, אולי ההחלטה הכי קשה שהיה עליי לבצע החודש, bbb או מוזס?
"התלבטויות, התלבטויות" חשבתי לעצמי.
לקחתי נשימה ארוכה, וניסיתי לחשוב כמו חייל בגולני, מה חייל אחרי שבוע שטח היה עושה.
לא היה לי ברקע שירי מזרחית וביד לא הייתה לי סיגריה אז לא יכלתי להבין עד הסוף את חוט המחשבה שלו.
אבל לפתע זה הכה בי. מוזס! כי אותיות באנגלית קשות מדי. תודה לך גולני שעזרת לי לגבש החלטה.
אחרי ארוחת צהריים משביעה חזרתי לבסיס לתרום למדינה כמובן, עד כמה שג'ובניק יכול.
פתאום, באמצע הfruit ninja, אני מקבל שיחה עם הקידומת המקוללת , הסיוט של ג'ובניק, 05781.
בגלל שבדיוק עמדתי לחתוך אננס, זה לחץ על send ובטעות עניתי.
בתור ג'ובניק מסור, ידוע שלא עונים לחסויים ומספרים בקידומת השטן המקוללת, זה לעולם לא יהיה הזמנה לבוא לים או משהו בסגנון.
הכי קרוב לזה אולי הזמנה למדבר. לשבוע. לבד. עם נשק ואפוד.
"הוקפצת לשמירה" נשמע מעבר לקו. חשכו עיניי באותו רגע.
"שנייה אני איתך" הגבתי ובמהרה שלחתי את ידי לכיס הימני של המכנס הצבאי.
ערימת דפים הוצאה משם. פטור שיער,זקן,נעליים,גרביים,אכילת טונה. מה לא.
אך שום דבר לא עזר כנגד השמירה. במהרה, כאשר הקצין עדיין ממתין על הקו שלחתי את ידי לכיס השמאלי העליון
אך שוב אותו סיפור, דפי הפניות ופטורים שפג תוקפם, כך גם קרה עם הכיס השמאלי התחתון וכמובן עם כיסי החולצה.
לא האמנתי שיער שלם כרתו בשביל לייצר את כל הפטורים שלי, ועדיין שום דבר לא פוטר אותי משמירה.
נאלצתי לקבל את גורלי המר והתחלתי להחתים טופס נשק.
הקל"ג לא היה באותו זמן בבסיס, ובזאת נפסקה התוכנית , כי אף אחד לא באמת הולך לרסר ומפקד הבסיס.
במהרה חזרתי למשרד, פתחתי את המגירה ומצאתי בין הניירות טופס נשק חתום.
רק לשנות טלפון, פלאפון , יום , חודש, שם , מספר אישי ולשנות מאבט"ש לשמירה.
בקיצור, כל הדף היה מלא מחיקות, אבל לא היה אכפת לי. הם יקבלו כל דבר חתום.
כצבירת כוחות ללילה, עד העליית משמר, חשבתי שהגיע לי שנ"צ קצר אחרי היום העמוס ומלא הפתעות הזה.
קמתי אחרי שנ"צ נהדר, בדרך להתמרמרות בלתי-מניעה בדרך לנשקייה, לקחת נשק.
הגעתי לנשקייה, הנשק מסתכל עליי, אני עליו, הוא שוב מסתכל עליי, אני עליו
פתאום הוא אומר: "אתה ההוא שהוקפץ? זה בסדר, יש לנו אחד מיותר, לך הבייתה"
לא האמנתי באותו רגע, זוהי ההוכחה כשאתה תורם לצבא הוא מתחשב בך ותורם לך חזרה.
דווקא היום תכננתי לתרום יותר ולהישאר עד מאוחר בצבא. אם צריך גם אחרי 4. אפילו את החוג קראטה של שעה 5 ביטלתי אתמול בערב.
ועוד אומרים שג'ובניקים תורמים פחות מקרביים. פחח, עדיין לא פגשתי קרבי שביטל חוג קראטה בשביל הצבא.
תאמין לי יומן יקר , מטכ"ל ושייטת פספסו משקיען כמוני, הייתי יכול להיות קרבי בכיף.
אבל עכשיו אני חושב שאני אזוז לישון, כבר מאוחר מדי, אחרת לא יהיו לי 10 שעות שינה.
